<h1>שאילתות פרשת מצורע שאילתא צ'</h1>
<h2>דף קו.</h2>
שאילתא דאילו מאן דבעי למיכלא לחמא צריך למימשא ידיה ברישא והדר ניכול ואע"ג דאכל חולין דתנן [חגיגה י"ח:] נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקודש מטבילין מנא הני מילי דכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וגו' ותניא [חולין ק"ו.] א"ר אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים לחולין מן התורה אמר ליה רבא לרב נחמן האי בנוגע בו הזב הוא דכתיב אמר ליה אטו נוגע בזב כי שטיף ידיו במים מי מטהרן אלא הכי קאמר אחר שלא שטף ידיו טמאות. ומאן דמזלזל בנטילת ידים בר נדוי הוא [ברכות י"ט.] דאמר ריב"ל בכ"ד מקומות ב"ד מנדין על כבוד הרב וכולם שנינו במשנתנו א"ר אלעזר היכן שנינו אמר ליה לכי תשכח נפק דק ואשכח תלת וחדא מינייהו המזלזל בנטילת ידים דתנן [עדיות פ"ה] אמר רבי יהודה ח"ו שעקביה נתנדה שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביה בן מהללאל ואת מי נידו את אלעזר בן הגר שפיקפק בנטילת ידים ונידוהו ומת בנידויו וכשמת שלחו ב"ד והניחו אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו ב"ד סוקלים את ארונו וכל המזלזל בנטילת ידים סוף בא לידי עניות [שבת ס"ב:] דאמר רב אסי ואמרי לה במתניתא תנא ג' דברי' מביאין את האדם לידי עניות המשתין מים לפני מטתו ערום והמזלזל בנטילת ידים ומי שאשתו מקללתו בפניו המשתין מים לפני מטתו הני מילי פניו כלפי מטה ועל גבי קרקע אבל מהדר אפיה ממטה ובמנא לית לן בה המזלזל בנטילת ידים לא אמרן אלא דזמנין משי וזמנין לא משי אבל משי ולא משי לית לן בה ומי שאשתו מקללתו בפניו אמר רבא על עיסקי תכשיטיה. והני מילי לנהמא אבל לפירי אי לא מטנפן ידיה לא צריך וודאי מדעם דטיבולו במשקין צריך נטילת ידים [פסחים קט"ו.] דאמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא כל שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים. ולא משינן אלא ממנא כדתנן [ידים פ"א מ"ב] בכל הכלים נוטלין לידים אפילו בכלי גללי' כלי אבנים כלי אדמה אבל לא כלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת כלי' ולא יתן לחבירו בחפניו מ"ט אסמכינון רבנן אמי חטאת אי נמי אקידוש ידים ורגלים דמקדש כדקתני [ידים שם (פרה פ"ה מ"ה)] אין נוטלין ואין מקדישין ואין מזין מי חטאת אלא מכלים והיכא דאזיל על יד הנהר וליכא מנא בהדיה למשקל לממשא ידיה לא לישקול מיא בחדא ידיה ולמשיא לאידך ידיה אלא למשכינהו תרוייהו בנהרא דהוה ליה הטבלה.
<h2>דף קז:</h2>
ברם צריך אילו היכא דאיכא משיכלא דמיא מהו למישך איניש ידיה ביה וממשא אי נמי אוכל מחמת מאכיל צריך נטילת ידים אי לא כיון דהוא בידיה לא אכיל לא צריך נטילת ידים או דילמא זימנין דלא מיתאכיל ליה אומצא ומעייל ליה בידיה ואישתכח דאכיל בלא נטילת ידים אי נמי מאכיל לחבירו והוא אינו אוכל צריך נטילת ידים אי לא כיון דלא אכיל לא צריך או דילמא זימניה דמשתלי ומקרי ושדי ידיה לפומיה ונמצא אוכל בלא נטילת ידים ת"ש דאבוה דשמואל אשכחיה לשמואל בריה דבכי אמר ליה אמאי קא בכית אמר ליה מחיין רבי אמר ליה ואמאי מחייך דאמר לי לא משית ידיך וספית לינוקא אמר ליה ואמאי לא משית אמר ליה איהו אכיל ואנא משינא אמר ליה אבוה דשמואל לרביה לא מסתייך דלא גמירת ולא גמרת אלא ממחא מחית ליה לינוקא [ק"ז:] והילכתא אוכל מחמת מאכיל בעי נטילת ידים מאכיל לא בעי נטילת ידים וכן הילכתא.
